חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט חושפת כי מוסר התשלומים של העסקים בישראל חלש מאוד

חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט חושפת כי מוסר התשלומים של העסקים בישראל חלש מאוד • בוב קריגן, יו"ר ומנכ"ל החברה, מזהיר מהגל הפופוליסטי ומההאטה בצמיחה • וגם: העם באיראן מייחל לכלכלה מערבית פתוחה

יודעת הכל – טור אישי, סבר פלוצקר

הופיע לראשונה בממון שישי, ידיעות אחרונות בתאריך 26.05.2017

טיסה מווינה לעיר הקיט הקרואטית דוברובניק כבר איחרה ביותר משעה. בעודי עומד עצבני בקצה התור המתפתל חשתי מישהו נוגע בי קלות. הסתובבי; ראיתי מולי איש מחייך, סוחב על כתפו כלי נגינה בקופסה שחורה גדולה. "נקבעה לנו פגישה בדוברובניק בדיוק עכשיו", אמר, "אז בוא נתחיל אותה כאן".

השתוממתי. זכרתי שהאיש שנקבעה לי פגישה עימו לאחר הצהריים הוא גם המארח שלי, היו"ר והמנכ"ל של חברת המידע העסקי האמריקאית דן אנד ברדסטריט (D&B), הפעילה ב־200 מדינות, גם בישראל מ־1961. אחת היחידות מסוגה – אולי היחידה – שהמוניטין שלה לא נשרט במשבר הפיננסי הגדול. קרוב לוודאי, הבזיקה במוחי ההשערה, האיש שפנה אליי הוא אחד הדוברים ו/או היועצים של המנכ"ל. שהרי לא יעלה על הדעת שראש התאגיד עצמו מצטופף לו בתור לטיסה מסחרית זולה, קל וחומר לא סביר שהוא סוחב לבדו את מזוודותיו. שלא לדבר על כלי הנגינה.

מובן שטעיתי. עלינו יחד למטוס, בוב (רוברט) קריגן, המנכ"ל והיו"ר של דן אנד ברדסטריט, ואנוכי כדי להיפגש כעבור שעתיים לשיחה רשמית במלון בפאתי דוברובניק. בין לבין גילה לי קריגן שכלי הנגינה התלוי על כתפו הוא בנג'ו. אני אוהב לנגן על בנג'ו, התוודה, "כי הצלילים שלו מתאימים למוזיקת כלייזמרים יהודית. ניגנתי בלהקה ששילבה בין מוטיבים יהודים לפופ".

לצערי, לא שמעתיו מנגן; חזרתי ארצה לפני שעלה על הבמה להנעים את הכנס השנתי של בכירי השותפים ב־D&B.

 

דן אנד ברדסטריט נולדה בגלגולה הראשון ב־1841 על ידי יזמים בניו־ג'רזי, שראו לנגד עיניהם הזדמנות: למלא את החוסר במידע מהימן על מצבם הכספי של עסקים קטנים ובינוניים, ספקיהם ולקוחותיהם. היזמים פתחו משרד זעיר למודיעין פיננסי; מדי בוקר יצאו מצוידים במחברות ובעפרונות למרכזי מסחר ותעשייה לבדוק מקרוב, בעיניים, מה נעשה שם, מי חזק ומי חלש ולמה. כיום, במאגר הנתונים הבלעדי והחסוי של דן אנד ברדסטריט יש יותר מ־265 מיליון תיקי נתונים של עסקים, המתעדכנים בקצב של 5 מיליון ביום. אין אף גוף, לבטח לא גוף פרטי, שבבעלותו כמות כה רבה, כה מגוונת וכה עדכנית של אינפורמציה כלכלית המגיעה מהשטח, מהעשייה, מהזרם הרב־לאומי הסואן של קניות ומכירות, אשראי ומימון, אספקה ולוגיסטיקה.

"אנחנו אוספים מידע על 5 מיליארד עסקות מ־30 אלף מקורות פעילים ומגוונים", אומר קריגן, "החל מדוחות כספיים גלויים של חברות נסחרות בבורסה, מסמכים שהופקדו אצל רשמי החברות, רישומים משפטיים, פרסומים של רשויות המס, ידיעות בתקשורת ובאחרונה גם חומרים איכותיים ברשתות חברתיות, ועד נתונים פנימיים של העסק על בעליו, חובותיו, לקוחותיו, ספקיו, תזרימי המזומנים שלו, חשבונות לפירעון ועוד. המומחים שלנו בוחנים, חוקרים ומצליבים את המידע ומרכיבים ממנו תיק מקיף של העסק, פרופיל סיכונים, דירוג אשראי, מוסר תשלומים, יכולת אסטרטגית ועוד תכונות חשובות. האנליסטים שלנו מנתחים את המידע, עורכים השוואות לעומק ולרוחב, מוצאים מאפיינים ענפיים, מגזריים, גיאוגרפיים והיסטוריים, משרטטים עצי בעלות מסובכים, מבליטים את נקודות החולשה בשרשרת האספקה, בניהול המלאים, בהתקשרויות, במיצוב מול מתחרים ומנפיקים ציונים ודירוגים הן ברמה של עסק בודד והן ברמה של ענף ואפילו מדינה. על פי דרישה ובתשלום".

אבל למה עסק כלשהו יפתח לפניכם את סודותיו הכמוסים?

קריגן: "זה עשרות שנים משייכת דן אנד ברדסטריט מספר זהות ייחודי לכל עסק שתיקו נמצא אצלנו. זהו 'מספר DUNS', שבלעדיו במדינות רבות אי־אפשר לעשות עסקים כלל, ועסקים עם הממשל וחברות בורסאיות בפרט. באמריקה נדרש ספק של סוכנויות הממשל להציג את מספר DUNS שלו כדי שהמדינה תוכל לבחון את איתנותו הכספית ואת קשריו עם גופים עסקים אחרים. בדרך כלל זהו תנאי בל יעבור להשתתפות במכרז. יותר מ־90% מ־500 החברות האמריקאיות הגדולות מצוידות במספר DUNS; הנהלותיהן הסכימו שנעקוב אחרי מצבן השוטף. מוקדם או מאוחר, כולם באים אלינו".

בארה"ב הפתיחות העסקית היא חלק מהמשחק. אבל איך אתם מצליחים להגיע למידע מהימן במדינות מתפתחות כמו רוסיה או מקסיקו?

קריגן: "מצליחים מאוד. D&B החלה לפעול במקסיקו כבר ב־1896. בוונצואלה ב־1920. כיום יש לנו גם פעילות משמעותית ברוסיה. היזמים והבעלים שם יודעים שרישום העסק אצלנו הוא כרטיס הכניסה לזירה מקומית ובינלאומית. בלי זה הדלתות יישארו נעולות לפניהם. חלק גדול מעבודת הניתוח והחיזוי שלנו נעשה על ידי מחשבים, באמצעות אלגוריתמים מורכבים ההופכים למורכבים מיום ליום. ובכל זאת אנחנו מקבלים אלפי שיחות טלפון ועורכים אלפי ראיונות עומק. תופתע לשמוע כמה פעמים גילינו שעסק הרשום כפעיל במדינה מתפתחת אינו קיים כלל ועיקר, או שכתובתו לא בתוקף. לכן אנחנו נעזרים בשיטות הישנות והטובות של בדיקה אישית בשטח".

וזו, לדעת קריגן, רק תחילת הדרך: כמות המידע המסחרי הגלובלי "מכפילה את עצמה מדי שנה", אומר קריגן, "והקצב יואץ ככל שהשקיפות תהיה לנורמה בעולם העסקים. הביג־דאטה שאנחנו אוספים הוא באמת ביג. חובה להשתמש בו בתבונה, שיקול דעת ויעלות".

הצטמררתי לחשוב מה יקרה אם המידע הזה, שאינו בבעלות או בשליטה של המדינה, ייפול לידיים זדוניות.

לא משלמים בזמן

את דן אנד ברדסטריט אפשר להגדיר כבית זיקוק למידע כלכלי־עסקי. נכנס חומר גלם, יוצאים תזקיקים: דוחות, סקירות, ממצאי חקירות, המלצות, חיבורים, חתכים, מדדים, מעקבים, דירוגים, השוואות, אזהרות. המיקוד בניתוחיה מוסט בימים אלה משרשרת האספקה של העסקים לניהול הסיכונים שלהם. ויש בו הפתעות לרוב. לדוגמה: הסיכון לאי־קבלת תשלום במועד גבוה הרבה יותר בארה"ב מאשר במקסיקו. מוסר התשלומים של העסקים המקסיקניים טוב משל האמריקאים, ובייחוד של העסקים הקטנים.

קל וחומר משל הישראלים. רק 18% מהעסקים בארץ, לפי הסקר העונתי אחרון של דן אנד ברדסטריט, פורעים את חובותיהם במועד. לשם השוואה: ב־2015 פרעו 54% מהעסקים בארה"ב וכ־70% מהעסקים במקסיקו את חשבונותיהם בזמן. ככל שהעסק בארץ קטן יותר, מוסר התשלומים שלו ירוד יותר. להפך בארה"ב ובמקסיקו, שם דווקא הקטנים מקפידים על סילוק חובות מיידי. אולי משום שרווחיות העסקים בישראל, מדגישים כלכלני D&B, נמוכה ונשחקת. במחקר עדכני אחר, שנעשה עם משרד העבודה, העריכו כלכלי החברה כי 310 מרכזי מחקר ופיתוח בבעלות בינלאומית הפעילים בארץ מבצעים שני שלישים מסך כל השקעה במחקר ופיתוח של המגזר העסקי. שורשיהם במקומותינו קצרצרים; בזמן אפס הם יכולים להעתיק את פעילותם למקום אחר על פני תבל. די שתהיה בו תקשורת מהירה ורחבת פס. אין אפילו צורך במזוודה, מרמזת דן אנד ברדסטריט.

דורון כהן, מהשותפים הבכירים בדן אנד ברדסטריט, רכש את הזיכיון לפעילותה בישראל בראשית שנות ה־2000 – עם זיכיונות לעוד 26 או 27 מדינות. "אני לא סופר אותן בקביעות", התנצל באוזניי. כהן, ישראלי־אמריקאי בעל אישיות סוחפת ושליטה בכמה חברות היי־טק, משמש כעת גם יו"ר ומנכ"ל D&B ישראל, המעסיקה 150 עובדים. הוא גר בקביעות באמריקה, מחזיק משרד עסקי בזגרב, בירת קרואטיה (יש להם מהנדסים מצוינים, הוא אומר) וקופץ מדי פעם לארץ. פגשתיו בשיא התרגשות; ביום ראשון הקרוב תערוך D&B ישראל את הטקס השנתי לחשיפת 100 החברות המובילות המדורגות על ידי חבר שופטים עצמאי לפי תבחינים איכותיים כמו מהלך אסטרטגי וחדשנות, וכמותיים כמו מכירות ויצוא. ישראלים אוהבים דירוגים, אומר כהן, ויקבלו שפע דירוגים בתחומי חיים שונים. כשדורון כהן רכש את הזיכיון הוא הפך לבעלים של מאגר המידע על כ־1.5 מיליון עסקים ויחידים בישראל (לא כולם פעילים כלכלית). זה האוצר שלו, הון המידע בבעלותו. קטעים נבחרים ממנו תמכור דן אנד ברדסטריט ללקוחותיה על פלטפורמות טכנולוגיות מתקדמות. תמכור ביוקר ובמשורה, כדי לא להסתכן בדליפת נתונים רגישים לגופים לא מורשים. כפי שקרה לפחות פעם אחת בעבר.

המידע שלכם תמיד סודי?

קריגן: "בהחלט. אנחנו משקיעים סכומי עתק ומאמצים טכנולוגיים מיוחדים לאבטח את המידע שאספנו בעמל עצום ולמנוע פרצות למאגרי מידע וניתוח המוגנים בחומות אש מקיפות. יש לנו מרכז פיקוד ובקרה שמטרתו לצפות ולהדוף את מה שלא ניתן לציפייה. אמינות היא הנכס הגדול שלנו; בקביעות זוכה D&B בתואר אחת החברות האתיות בעולם".

גישה ישירה ומעודכנת לפעילות של מאות מיליוני עסקים צריכה לאפשר לדן אנד ברדסטריט לחזות לא רק את קשייהן של חברות וענפים, אלא גם תפניות במחזורי עסקים. "סוגים מסוימים של נתונים", אומר קריגן, "אכן משמשים אותנו כחיישנים המשגרים אותות למפנה מתקרב במצבה של מדינה או אפילו בכלכלה הגלובלית. אתן לך דוגמה: כשהכלכלנים והאנליסטים שלנו ראו את הנתונים העסקיים לחודשים הראשונים של השנה, הם הסיקו מכך שהצמיחה של המשק האמריקאי הואטה מאוד. זאת בניגוד לרוב החזאים הכלכליים הפרטים והציבוריים, שציפו להמשך ההתרחבות המואצת לפי מודלים מקרו־כלכליים. הערכות של D&B הוכחו כמדויקות כי אנחנו מחוברים לשטח, מקבלים עדכונים מחברות קטנות ובינוניות שהן רוב־רובו של המגזר העסקי".

אתם מפרסמים מדי פעם את רשימת הסיכונים הגלובליים. העולם, להערכתך, מסוכן ממה שהיה בעבר?

"מדדי הסיכונים הגלובליים שלנו הגיעו ברבעון הראשון של 2017 לרמות גבוהות במיוחד. ראינו עלייה חדה בפופוליזם, בשלילת הגלובליזציה ובעוצמת ההתנגדות לסחר בינלאומי חופשי. אלה, להערכתנו, גורמי הסיכון הבולטים בימינו. יותר מהתפתחויות כלכליות נטו, שגם הן לא במיוחד מאירות פנים. הצמיחה האיטית, הזוחלת, המאפיינת כלכלות רבות על הגלובוס, הפכה כמעט לנורמה. כל זה מטריד ומעיק".

לאומנות כלכלית המלווה בפופוליזם, מזהירים כלכלני D&B בסקירותיהם, עלולה להתגלות כחומר נפץ פוליטי רב־עוצמה. זו גם דעתו של פרופ' ג'פרי זקס, כלכלן אמריקאי שמאלי עטור פרסים וראש מכון לחקר תהליכים כלכליים גלובליים באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, שחנך השבוע מרכז דומה באוניברסיטת תל־אביב. בשיחה אמר לי פרופ' זקס: "האיום הגדול על העולם כיום אינו כלכלי טהור, אלא אידאולוגי־פוליטי. הפופוליזם הלאומני בתחפושת סוציאלית מתפשט וכובש את לבבות האזרחים המתוסכלים, בייחוד בקרב מעטי ההשכלה שרמת חייהם יורדת. אני חושש מכוחו וחרד לגורלם".

בדרכי חזרה לנמל התעופה סיירתי קצרות בדוברובניק היפה. יפה ומאכזבת. בעבר הרחוק עיר־מדינה משגשגת, אחר כך פנינת תיירות ביוגוסלביה המאוחדת, אחר כך עיר מופגזת על ידי הצבא הסרבי ביוגוסלביה המתפרקת, דוברובניק השתקמה והפכה למקור הכנסות ראשי לקרואטיה הריבונית. ולמלכדות תיירים צפופה, גועשת ועמוסה רשתות אופנה והסעדה בינלאומיות. כך שאינך יודע אם המבנה מאבנים שבו שוכנת החנות של H&M בעיר הוא באמת עתיק יומין או רק משוחזר ומותאם לדרישות הרשת הגלובלית. בעצם, לא משנה: H&M ושכמותה ממילא מאפילות על ההיסטוריה.

ואולי זה לטובה, מפרספקטיבה של אומות עם היסטוריה מדממת.

 

העם דיבר

שבועות רבים הסבירו פרשנים לענייני איראן בתקשורת האמריקאית והאירופית מדוע הנשיא המכהן חסן רוחאני עלול להיות (קרוב לוודאי) מובס בבחירות לנשיאות הרפובליקה האיסלאמית. החזון של רוחאני, הם כתבו, חזון של כלכלה פתוחה, תחרותית, גלובלית, מכבדת קניין פרטי ומצמצמת את כוחה של המדינה "לא מקובל על הרחוב האיראני", המתחבר, לדעתם, לחזונם הפופוליסטי של המועמדים השמרנים. גם באיראן הפופוליזם עובד, סיכמו.

באו תוצאות הבחירות, והתברר שגם באיראן הפופוליזם הסוציאלי לא עובד. עשרות מיליוני איראנים שהצביעו לרוחאני לא הולכו שולל. הם יודעים היטב שלא בגלל "השפעות אימפריאליסטיות אמריקאיות" כביכול האבטלה גבוהה (33% מהצעירים מובטלים), רמת החיים ירדה, האינפלציה לא עוצרת, 90% מהנשים לא עובדות, הסרת הסנקציות החלקית לא הביאה לשגשוג המצופה ופיתוח מאגרי הנפט והגז מתעכב עשרות שנים. האשמה כולה נופלת על המשטר הדתי הדיקטטורי ובני טיפוחיו, תמנונים פרזיטים שכל איראני מכיר בעל פה: ארגון ותיקי המלחמות, עמותות סעד פוליטיות לסוגיהן ותשלובת־על כלכלית בבעלות משמרות המהפכה. גופים אלה שולטים, לפי מחקר מיוחד שערכה קרן המטבע הבינלאומית, ב־70% מהמשק האיראני ומוצצים את דמו. המגזר הפרטי חלש ומוזנח. אובדן ההכנסה הלאומית כתוצאה משולבת של הסנקציות וירידת מחירי הנפט בשנים 2014־2016 נאמד ב־350 מיליארד דולר.

לכן, בבחירות לנשיאות החודש אמרו 60% מאזרחי איראן (70% לפי הערכות של משקיפים לא תלויים) מכל שדרות העם: שמרנים הביתה! אנחנו מעדיפים ומייחלים לחברה מערבית פתוחה, כי רק בה נוכל לממש את שאיפותינו לרווחה כלכלית ולכיבוד זכויותינו הבסיסיות.

פעמיים בעבר כבר עלתה איראן האיסלאמית על הדרך לדמוקרטיה ומעדה בהמשך. אין הכרח שזה ייגמר כך גם הפעם. המערב יכול לעזור: רונלד רייגן כנשיא ארה"ב מילא תפקיד מפתח בנפילת הגוש הסובייטי משום שהשכיל להבחין בין משטר הדיכוי הקומוניסטי ובין האזרחים הסובלים ממנו ונתן גיבוי, פומבי וחשאי, לכוחות האופוזיציה הדמוקרטית. בניגוד לו, מראה דונלד טראמפ בגישתו לאיראן העדר מוחלט של הבחנה כזאת.

כמה חבל שהחוכמה הטבעית של רייגן לא עברה בירושה, לפחות במקצת, לדונלד טראמפ.