מייסד העמותה

פרופ' דוב יזרעאלי נולד בר"ג והחל דרכו כחניך מערכת החינוך הדתית. לאחר שסיים את מדרשיית נועם בפרדס חנה, התגייס  לנח"ל ועם שחרורו פנה ללימודי כלכלה ומזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים מתוך מחשבה כי השילוב בין השניים עשוי לתרום לשיתוף פעולה בין ערבים ליהודים, ליצירת מזרח תיכון חדש.

הוא נישא לפרופ' דפנה יזרעאלי ז"ל אשר הקימה את המחלקה למגדר באוניברסיטת בר-אילן והיתה מהחלוצות האקדמאיות והאקטיביסטיות של התנועה הפמיניסטית בארץ.

לאחר תום לימודיו לתואר ראשון, פנה ללימודי מנהל עסקים – תחום שהיה אז בחיתוליו. הוא השלים את לימודיו לתואר שני באוניברסיטת ניו-יורק ואת הדוקטורט בשיווק סיים בשנת 1969, באוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה. באותם ימים רק החלו צצים המודלים הראשונים בתחומי הניהול. התחום עדיין לא היה מפותח ודוב התפנה ללמד את התחום ולחקור אותו. ספרו "שיווק הלכה למעשה" הנלמד עד היום היה מהסנוניות הראשונות בתחום. באותם ימים הוא היה מן החלוצים בהחדרת רעיון הסופרמרקט כחנות המוכרת מגוון מוצרים בשרות עצמי. בלימודים והשתלמויות בארה"ב הוא הושפע מהיסודות החיוביים של תרבות ההמונים האמריקאית, כגון כיבוד זכויות הצרכנים, תרומת חברות עסקיות לקהילה ושמירה על אתיקה בעסקים. הוא פיתח חידושים לשוניים בתחום הניהול, כמו המושג "מיתוג", והיה מראשוני הפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, בה לימד עד לפטירתו.

פרופ' דוב יזרעאלי היה אוהב שלום ורודף שלום ופעל לקירוב בין העמים. היה ברור לו כי התמשכות הקונפליקט רק תזיק לשני הצדדים. בעקבות זאת, יחד עם קבוצת חברים, הקים באמצע שנות ה-60 את החוג לידידות יהודית-ערבית. דוב לא חשש להיות במיעוט מבוטל באותם ימים, אשר התנגד לתפיסות, ההשקפות והערכים, שהיו מקובלים אז במדינה.

לדוב היה יחס מיוחד לאדם ולכבוד האדם, באשר הוא. התעניינותו חצתה גבולות ובצאתו לשבתון באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, בשנת 1974, נחשף לעולם רוחני, שהיה המשך ישיר לשנות ה-60 באמריקה. בתקופה זו פגש את קן קייז, אשר ייסד שנים אחדות קודם לכן את ה-Living Love Center ופעל למען עקרונות של שלום עולמי וגדילה רוחנית והומניסטית. הידידות הפכה לשיתוף פעולה, והביאה אותו לתרגם ב-1982 את הספר "מרשמים לאושר", אשר יצא תוך מחאה כנגד פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. הספר חולק כשי בחזית, לעידוד רוח החיילים מנוראות המלחמה. למקטרגים על כי יש מידה של נאיביות בספר, ענה: "קצת יותר תמימות של אמונה ואמון עשויים להועיל לליבנו ולעולמנו הסוערים".

ככל שהתפתח תחום הניהול בכלל, והשיווק בפרט, נכח דוב, כי עסקים מתעניינים בשיווק למען רווחיותם בלבד, ובכל מחיר. המחיר נראה בעיניו גבוה מדי עבור החברה כולה. ניהול ארגונים ורשויות היה פרוץ לאי-סדרים שונים ומשונים, אשר הפכו לדפוסים חברתיים-עסקיים ונתפשו כנורמה.

כאופטימיסט בלתי נלאה אשר המוטו שלו היה "הכול לטובה", נהג כל חייו להציע חידושים, אשר הקדימו את זמנם ועוררו לפעמים תמיהות. כך, בשנת 1998הקים את שבי"ל ישראל – שקיפות בינלאומית, כסניף ישראלי של TI (Transparency International). ארגון שבי"ל, בהנהגתו של דוב, חרט על דגלו הטמעת נורמות חדשות  של שקיפות בקרב ארגונים, מתוך מטרה לשפר את רמת המוסריות בחברה ואת איכות יחסי המסחר בתוכה ובינה לבין מדינות אחרות.הוא יזם את הענקת פרס "מגן השקיפות" וקידם חקיקה לקידום האתיקה בארגונים בישראל.