נדרש מיתוג חדש של ישראל כ-"דמוקרטיה יהודית וליבראלית" כתחליף לנוסחה החוקתית ששימשה אותנו עד כה "מדינה יהודית ודמוקרטית"
ערב יום העצמאות ה75 של מדינת ישראל, נראה כי הרגע החוקתי שבו אנו נמצאים הוא הזדמנות בלתי חוזרת לנסח מחדש את המבנה החוקתי של מדינת ישראל ברוח ערכי מגילת העצמאות. ההפיכה החוקתית שהובילה מפלגת הליכוד בהסכמה רחבה בכנסת בשנת 1992 קבעה לראשונה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו את הנוסחה החוקתית של "מדינה יהודית ודמוקראטית". בשנת 1994 עבר תיקון לחוק היסוד ברוב של 74 חברי כנסת נגד 0 מתנגדים תיקון לחוק היסוד בו נקבע כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."
שנים חלפו מאז ובית המשפט העליון במספר מצמצם של החלטות ביטל כמה סעיפי חוק שסתרו את הוראות חוק היסוד, אך בסך הכל ישראל נותרה כשהייתה – דמוקרטיה משגשגת עם פרקליטות ורשות שופטת מקצועיות ועצמאיות, המאזנות את כוחן של הרשות המבצעת, אך יחד עם זאת מדינה שלא ניתן לאמר שהיא דמוקראטיה ליבראלית. זאת הן משום שלא כל זכויות וחרויות האדם, לרבות ערך השוויון, הוגדרו בה כזכויות חוקתיות. כתוצאה מכך בין היתר ישנו חוסר שוויון בנשיאה בנטל השירות הצבאי מצד חרדים וערבים, וישנה כפיה דתית בעיקר בתחום הנישואין והגירושין ואין מתאפשרים נישואין אזרחיים למעוניינים בכך, בשונה מכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם.
והנה בשנת 2023 יזם יריב לוין רפורמה משפטית קיצונית שנהגתה בעזרת פורום קהלת, ללא עבודת מטה ממשלתית סדורה, ואשר הוא עצמו נאלץ להודות בראיון בערוץ 14 כי בנוסחה המקורי פגעה בדמקורטיה והעניקה כוח רב מדי לקואליציה בשליטה על הרשות השופטת.
ואכן, הרפורמה שהוצעה היתה כה קיצונית ומופרכת שהיא הביאה לא רק למחאה עממית חסרת תקדים, אלא שהיא גם יצרה רגע חוקתי בתולדות המדינה שבו רבים מאזרחי המדינה ונבחריהם דנים בשאלות היסוד לגבי ערכי המדינה, וההסדרים החוקתיים הראויים.
יתכן שיריב לוין ושמחה רוטמן הקצינו במכוון את ניסוחי הרפורמה המוצעת כחלק ממהלך טאקטי של בזאר טורקי, תוך הכנסת עיזים לתוך הצעות החוק בידיעה שאלו יוצאו מנוסח החוק הסופי לאחר דיון, אולם התוצאה שהשיגו היא הפוכה לגמרי. כעולה מהיקף המחאה מזה כ 14 שבועות בהשתתפות כחצי מליון מפגינים, ומסקרי דעת הקהל, כולל של סוקרים ימנים, ישנו רוב משמעותי בעם המתנגד לרפורמה כפי שהוצעה, והדורש הסדרה חוקתית לא רק של הנושאים שנכללו ברפרומה אלא גם של זכויות היסוד.
מי שהיטיב לזהות זאת ראשון, היה כרגיל ראש הממשלה נתניהו אשר כבר הבטיח כי תחוקק מגילת זכויות אדם שתבטיח את זכויות כל האזרחים, ולגבריו גם את זכויות הלהט"בים הנשים והחרדים.
מה שנדרש עתה הוא אם כן גניזה מוחלטת של רפורמת הבוסר שהוצעה, והקמתה של ועדת מומחים בהרכב פריטטי עם 3 מומחים חוקתים מכל צד, לניסוח חוקה שתעצב את ישראל במיתוג חדש כדמוקרטיה יהודית וליבראלית, שבה יכללו שלושת המרכיבים הנדרשים לחוקה. הראשון הוא הבסיס ההצהרתי ברוח הכרזת העצמאות וחוק יסוד הלאום, השני הוא הגדרת הסמכויות ויחסי הגומלין שבין הרשויות, לרבות חוק יסוד החקיקה והסדרת ביקורת שיפוטית ודרכי המינוי של שופטים. והשלישי מגילת זכויות אדם מלאה הכולל גם את עיקרון השוויון. את החוקה שתתגבש ותחוקק בכנסת יש להביא גם למשאל עם ולבססה כמסמך שיבטיח יציבות בכללי המשחק לשנים רבות קדימה.
מכיוון שלצורך כתיבתה של חוקה יידרש זמן, ומאידך בעוד כמה חודשים צפוי מינוי של שני שופטים חדשים בבית המשפט העליון, הפתרון הנדרש הוא להגיע להסכמה אד הוק על מינויים שמרנים כדי להיענות לטענות בדבר הצורך לאזן את הרכבו של בית המשפט, אך מאידך לא לשנות את שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא בית המשפט העליון, בשל החשש מפוליטיזצית יתר במינוי ראש הרשות השופטת.
רק כך נבטיח ניצול הרגע החוקתי שנזדמן לנו עם פרוש יום העצמאות ה-75 כדי להבטיח המשך קיומה של ישראל כדמוקרטיה יהודית וליבראלית שתביא לשגשוג כלכלי וחברתי לכל אזרחיה.
תמכו בנו
הצטרפו אלינו
