המדד מדרג 180 מדינות בציונים הנעים בין 0 ל-100, ומבטאים את השחיתות במגזר הציבורי כפי שהיא נתפסת על ידי אזרחי המדינה. את הבדיקה ערכו 6 מכוני מחקר עצמאיים שהשתמשו בכלים שונים ובהם ראיונות, סקרים, והערכות של אנשי עסקים. זאת על מנת לבחון את התפיסות הרווחות בקרב הציבור בנוגע להתנהלות המדינה.

מציוני המדינות המדורגות ראשונות ניתן להבין שאף מדינה לא זכתה לציון המושלם 100, ואף לא לציון גבוה מ-90. הציון הממוצע בדירוג נותר גם הוא זהה לשנה הקודמת – ציון 43.

     תפיסת השחיתות בישראל: נמוכה מהממוצע | צילום: משה מילנר / לע"מ

ישראל קיבלה ציון גבוה מהממוצע ודורגה במקום ה-34 עם 61 נקודות. הדירוג מבטא ירידה של שני מקומות ושל נקודה אחת מ-2017, אז דורגה במקום ה-32 עם ציון 62. נתון שעלול להיות מטריד הוא דירוגה של ישראל בין 35 מדינות ה-OECD: שם מיקומה הוא 23, מעט מעל השליש התחתון. עם זאת, בין השנים 2012-2018 הציון של ישראל נותר יציב בטווח שבין 61-64, ללא שיפור או החמרה משמעותיים במצבה.

ההיבטים אותם בוחן המדד מגוונים ונעים מיכולת הממשלה להתמודד, לאכוף ולמגר שחיתות, ועד מקרי שחיתות בהם לקחו חלק אנשי ציבור. שחיתות יכולה לתבטא בהתנהלות כספית, בין אם בשוחד ובין אם בשימוש בכספי ציבור באופן שאינו תקין, אך גם בנפוטיזם ובמינוי מקורבים. בנוסף, הסקר בדק את ההגנה המשפטית הניתנת לחושפי שחיתויות, את שקיפות המידע במרחב הציבורי, ואת רמת ההגנה על חופש העיתונות.

על כולנו כאחד לעמוד על משמר עצמאות שומרי הסף ותקשורת חופשית שהם מתשתיות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו חובתנו האזרחית והמוסרית".